הפרופיל של פדופיל 

ישנם מושגים שלא משאירים אותנו אדישים. מושגים כאלו גורמים לנו לעצור, לחוש דריכות. לחשוב, להזכר, להזדהות עם
הקרבן ולחוש את הכאב שלו או שלה.

אחד המושגים בהגדרה זו, זה המושג "פדופיל".
קיומם של פדופילים בינינו מעורר חלחלת חרדה ותחושת גועל כאחת. אין שכל אנושי שיכול לסבול קיומו של אדם אכזרי שלא
עוצר עד שממלא את סיפוקו המיני במחיר של חרבן נפש ילדה קטנה, חרף דמעותיה ותחנוניה לעזוב אותה לנפשה. אזכור
של "פדופיל" מעלה בדמיוננו ציור של ייצור אנטי-סוציאלי, פסיכופט קר-רגש המתכנן היטב את צעדיו ואינו בוחל בשום דרך על
מנת להגיע לסיפוקו.

אנו מעדיפים שלא לפגוש אנשים כאלו לעולם ולא לראותם אפילו על גבי מסכי טלוויזיה.
אנו מזדעזעים מעצם המחשבה שאחד כזה יכול להסתובב בחופשיות ליד הבית שלנו, בפארק שעשועים, בכניסה לגן ילדים
וביציאה מבית הספר, והמדינה? קצרה ידה מלהושיע אדם שנפגעיו-הילדים לרוב אינם מסוגלים לעיד נגדו, ומחוסר ראיות הוא
משוחרר החוצה, בחזרה אל הרחוב.
אבל מה שכן, אנו מנסים לדעת עליהם יותר על מנת לזהות אותם מרחוק ולמנוע מצב בו "כבר מאוחר". כיצד נזהה את
הפדופיל?
לפני שנעבור לסקירת מאפיינים הנפוצים של הפדופילים, כדאי שנכיר את האופציות השונות העומדות כיום להגנת ילדנו.

עברייני מין תחת צו פיקוח

ראשית הבה נתייחס ל"רשימת עברייני מין תחת צו פיקוח" (הנמצאת כאן).
מדובר בעברייני מין שהורשעו בבית המשפט (וכנראה גם ישבו בכלא או ריצו עבודות שירות) שהמדינה מתחייבת לעקוב
אחריהם במשך תקופה מסויימת (1-4 שנים) על מנת לוודא שהם לא חזרו לפגוע.
אמנם לצערנו נוכחנו לדעת כי על אף הקמת יחידת 'צור' (שב"ס), האחראית על פיקוח על עברייני מין, הרי אפשרויות פיקוח על
עברייני מין מוגבלות מאד ולא ניתן לסמוך על המדינה שתשמור על ילדנו (ובודאי שלא לאחר סיום תקופת פיקוח).

אתרי מודעות לפדופיליה

אתר המוביל למאבק בפדופילים הינו האתר פרטי "תנו לגדול בשקט". האתר (שנבנה ביוזמתם של הורים פרטיים) מהווה
מרכז מידע מקוון על פדופילים (לא רק שהורשעו, אלא גם כאלו שנעצרו בגין 'מעשים מגונים" או מסתובבים חופשי). באתר
ניתן
לעיין במאגר פדופילים הכולל תמונות ותיאור עבר הפלילי. כמו כן, ניתן להשתמש במנוע חיפוש על מנת לצפות ברשימת כל
הפדופילים בעיר שלך על מנת לוודא שאין לילדך קשר כלשהו איתם.
אך גם כאן, עם כל הרצון הטוב מדובר ביוזמה פרטית שאינה מגובה ע"י המדינה ומשום כך אין ביכולת אתר להגיע למידע על
כל או רוב הפדופילים המסתובבים ברחובותנו באין מפריע ונהנים משקט שיצרה עבורם המדינה.

כאן ניקח הפסקה מנושא העיקרי ונשאל את עצמנו שאלה וחשובה לא פחות: מדוע המדינה/משטרה מכסים על הפדופילים
המסוכנים ואינם מפרסמים אותם? (מלבד אלו המועטים שברשימת עברייני מין תחת פיקוח). איזו נוחות ישנה מכך למשטרה
או לרשויות ערים?

ובכן, האם אתם מכירים את התפיסה "זה לא קורה במחוזותנו?" תפיסה ה"מרדימה", שמושתלת במוחנו ע"י רשויות
המקומיות,
על מנת ליצור רוגע ונוחות... זהו שיקול אינטרסנטי של ראשי ערים ורשויות מקומיות בנסיון ליצור תדמית טובה לעיר על מנת
למשוך קהל איכותי ומשקיעים חיצוניים.

ואיך כל זה פותר לי את הבעיה? הרי כל הנ"ל מתייחס רק לפדופילים מוכרים, שנתפסו והורשעו. מה עם אלו המסתובבים
חופשי ואין מי שמפקח עליהם?

שאלה טובה. וכאן באה מקומה של מודעות אישית, יכולת לזהות פדופיל מרחוק ולהעיר על כך את תשומת לב ילדנו.
חשוב להבין ולזכור: בכל עת מסתובבים בינינו גברים רבים בעלי משיכה לילדים. מהם ישנם "רדומים" - שיודעים לשלוט ביצרם
עקב מחיר גבוה שיצטרכו לשלם (איבוד משפחה, מקום עבודה, קלון ציבורי, מאסר); ישנם הפוגעים בילדים ונזהרים מאד,
וישנם שכבר "לא דופקים חשבון" ופוגעים בילדים בכל הזדמנות עד אשר יימצא מי שיגש לתחנת המשטרה ויסגיר את הפוגע.
מכאן, שעלינו ללמוד לזהות התנהגויות מוזרות ודפוסי אישיות של פדופילים ולהיות ערניים להם.

בעוד שהפדופיל מהסוג הראשון יתבלט בהתנהגותו החריגה ויזוהה בקלות ע"י הסובבים, הרי הפדופיל מהסוג השני ידרוש
ערנות רבה לאורך זמן. חשפו אותו בין מורים, מחנכים, מדריכי נוער, מדריכי ספורט, מורי שחייה, חונכים ומורי עזר. שכנים,
קרובי משפחה - דמויות סמכות וכאלו שהילד בוטח בהם מעצם קרבתם או סמכותם עליו ("הרי אבא ואמא סמכו עליו").

להלן מספר מרכיבים אישיותיים והתנהגותיים של פדופיל-"משקיען":
1. אדם עם דימוי עצמי נמוך הבא לידי ביטוי בביטחון עצמי נמוך או מופגן כגבוה מאד (ייתכן איש חינוך כריזמטי מאד);
2. אין לו חברים בני גילו (או שישנם אך היחסים איתם מורכבים);
3. אפשרי שבילדותו נפגע בעצמו;
4. מעדיף קשר עם ילד (כי זה יותר פשוט מבני גילו, שלא בטוח אם לא ינטשו אותו יום אחד);
5. מפתח קשר תלותי (כי כל עת חייב לוודא את נאמנותו של הילד לאורך כל דרך. גם מינית, כדי לוודא "עד כמה הוא יאפשר לי
ללכת איתו רחוק").
6. ייתכן קשר עם כמה ילדים במקביל;
7. לרוב יבחר בילדים ממשפחות בהם לא משגיחים על הילדים יותר מידי (ילדי גרושים, 'הורים מעופפים' וכו');
8. לרוב יבחר בילדים שלא יבקרו/יבזו אותו (בעלי בטחון עצמי ירוד);
9. לרוב יבחר ילדים העונים לטעם אישי משלו: טווח גיל מסויים, יופי, גובה, צבע שיער, עיניים וכו' מוגדרים אצלו מראש.
10. כמעט תמיד ידאג לקבל "הסכמה" מילד על מעשיו בצורת עזרה: יציע לעשות לו "מסאז'", "לשחרר לו את השרירים" ועוד.

סיכום והמלצות
עד כאן לגבי אישיות הפדופילים. נותר לי רק לציין, שפדופיל תמיד יעבוד בחושך - אווירת ערפל של השתקה והכחשה של הורים
היא חממה עבורו. כלומר, פדופיל יכול לדעת שהורים כבר שמעו על מעלליו, אך מתכחשים להודות ש"זה קרה לנו",
וממשיכים לאפשר לו לבלות אחד-על-אחד עם ילדם; הרי שכאן תיאבון המיני של הפדופיל גובר והוא אינו מפחד.

לעומת זאת, כאשר כל זרקורי הקהילה מופנים אליו וכל ילד ברחוב עבר 'שיחת אוריינטציה' עם הוריו, הרי שפדופיל כזה לא יעיז
לפגוע בילד עם מודעות, כי המחיר יהיה יקר מאד.

1. חפשו את הפדופיל. שאלו שאלות, תבררו - אין כאן מקום לבושה.
2. דברו על אפשרות כזו עם חברים וצוות ההוראה - הורים שמודעים 'יותר מידי' מרתיעים את הפדופיל והוא מבין שעם ילד
שלהם - "אין מצב".
3. היו ערניים לסיטואציות. אם מורה לשחייה מסרב נוכחות הורה בשעור תחת אמתלאות שונות - אין זה האיש שבקרבתו
ילדכם יהיה בטוח. אין שום סיבה להשאיר ילד חצי-ערום עם גבר חצי-ערום ועוד בשעורים עם המון מגע גופני!
4. בכל שאלה התייעצו עם אנשי מקצוע בתחום. "לא הביישן למדן".
5. דברו עם ילדיכם. על מנת להגן על הילד אין צורך להסביר בגיל מוקדם "מהי מיניות". מספיק לצרוב בתודעתו של ילד
ש"אסור לאף אחד לגעת לך במקומות באלו וכאלו" (להראות באצבע).
6. שמרו על ערוץ שיחה פתוחה עם הילדים. שאלו מידי פעם על אנשים מבוגרים שסביבתם - הילדים יקלטו שזה חשוב לכם
ובבוא העת יספרו לכם מיוזמתם.

"ערנות מונעת אסון", והלוואי ולא ניזקק לכל הידע המפורט כאן.
אך אם אנו נשמור על ילדנו, אזי גם האלוקים המשגיח על העולם ישמור לנו על הנכס הכי יקר שהעניק לנו - הילדים שלנו.